רונן מרדכי גרין עם דוגמא להצלחה ביזמות

דוגמא מאת רונן מרדכי גרין - הסיפור של אוינג מריון קאופמן. קופמן נולד במיזורי ארה"ב ועבר עם משפחתו לקנזס סיטי כאשר היה בן 8. לאחר מספר חודשים אובחן עם בעיה בלב ונאלץ לשכב שנה במיטה, אסור היה עליו אפילו לשבת. אמו של קאופמן שחשבה איך להעסיק את הילד הגיעה לפתרון של קריאה. קאופמן הילד קרא בין 40-50 ספרים כל חודש. בין הספרים היו ביוגרפיות של נשיאים, התנ"ך ועוד. ניסיון מוקדם שלו כילד היה מכירות מדלת לדלת של ביצים ודגים מאחר ולמשפחתו לא היה כסף. בתקופת נעוריו עבד כשליח של מכבסה והיה חבר בתנועת הצופים וככזה מכר כרטיסים מדלת לדלת בכמות הגבוהה ביותר לעומת חבריו. כל המכירות הללו היוו את הבסיס לטכניקת המכירות העתידיות שלו בתחום הפרמצבטיקה. ע"פ רונן מרדכי גרין בנעוריו למד בבוקר בבי"ס ואח"כ היה הולך לעבוד במכבסה עד 7 בערב. עם סיום לימודיו עבר לעבוד במשרה מלאה במכבסה. עבודתו שם כללה אחריות על כ-20 נהגים שאותם תמרץ בעזרת תחרות במכירות והגדלת לקוחות. לבעל המכבסה היה עיסוק נוסף: פטנטים הוא המציא פטנטים וקיבל תמורתם כסף. בעל המכבסה היה אחד מדמויות המפתח בחייו של קאופמן. לאחר המלחמה, ב-1947, התחיל לעבוד קאופמן כאיש מכירות של תרופות. העבודה כללה מכירת ויטמינים וזריקות לכבד לרופאים. קאופמן התפרנס רק מעמלות מכירה ובשנה השנייה הרוויח יותר מנשיא החברה. כתוצאה מכך קיצץ נשיא החברה את עמלות המכירה. קאופמן קודם לדרגת מנהל מכירות ועדיין הרוויח יותר מנשיא החברה. ב-1950 עזב את החברה ופתח חברה משלו – מעבדות מריון. פתיחת החברה היתה תהליך פשוט מאחר ובעבודתו הקודמת הכיר מספר רופאים שהתחייבו להזמין ממנו כשיפתח חברה משלו. החברה החלה לפעול ע"י שיווק של מוצרי הזרקה שיצרה חברה אחרת והתרחבה למוצרים חדשים. לאחר מכן פיתחה את המוצר הראשון שלה הדורש מרשם – ויטמינים. על מנת להרחיב את החברה לווה קאופמן 5000 דולר מחברת נאמנות למסחר, הוא החזיר את החוב והחברה המשיכה להתרחב. לאחר מספר שנים משקיעים חיצוניים יכלו לקנות מניות בערך של 1000 דולר אם הם הלוו לחברה 1000 דולר שהיו אמורים להיות מוחזרים להם בתוספת 250 דולר לאחר 5 שנים. ההשקעה הזאת של 1000 דולר היתה שווה ב-1993 21 מיליון דולר. מעבדות מריון המשיכו לצמוח למחזור של מיליארד דולר לשנה בעיקר בגלל קשרי העבודה של קאופמן עם עובדיו להם קרא שותפים ולא עובדים. התפיסה הזאת של שותפים היוותה חלק משתי פילוסופיות שליוו את החברה: אלה שמייצרים זכאים להתחלק ברווח בתוצאות ו"תתייחסו לאחרים כמו שהייתם רוצים שיתייחסו אליכם". החברה הפכה לציבורית ב-1965 והרווח למניה המשיך לצמוח. ב-1968 הביא קאופמן את ליגת הבייסבול חזרה לקנזס סיטי ע"י רכישת הקבוצה וזה גרם לכלכלת העיר לצמוח. ב-1989 התמזגה החברה עם חברת מריל דאו והחברה כללה 3400 שותפים, 300 מהם הפכו למיליונרים כתוצאה מהמיזוג. עד 1998 גדלה החברה הממוזגת ל-9000 שותפים ומחזור של 4 מיליארד דולר בשנה. ב-1998 נמכרה החברה לחברת הוכסט והפכה לחברת הוכסט מריון והפכה לחברה עולמית בתחום מוצרים פרמצבטיים. בסוף 1999 התמזגה החברה שום עם חברת אוונטיס. ב-2002 הגיעו מכירות אוונטיס ל- 16.634 מיליארד דולר. קאופמן היה יזם, בעל קבוצת בייסבול ונדבן שהאמין שההצלחה שלו הייתה תוצאה ישירה של פילוסופיה אחת: תתייחס לאחרים כמו שהיית רוצה שיתייחסו אליך". רונן מרדכי גרין ממשיך ומוסיף כי הפילוסופיה של קאופמן לגבי שותפים, תמרוץ האנשים שייצרו ותהליך קבלת החלטות לאורך כל הארגון הם הבסיס למה שנקרא היום יזמות פנים בארגון. קאופמן הלך אפילו מספר צעדים נוספים קדימה כאשר הקים את קרן קאופמן שתמכה בתוכניות בשני תחומים: יזמות וקידום הנוער. הרבה יזמים כמו קאופמן שואלים את עצמם האם אני יזם או יזם פנים ארגוני? האם יש לי רקע וניסיון מספיקים על מנת להתחיל לנהל מיזם חדש? האם יש לי את מה שנדרש על מנת להצליח? העובדה היא שעדיין יותר מיזמים חדשים נכשלים מאשר מצליחים. על מנת להיות יזם מצליח יש צורך לא רק בעבודה קשה ומזל אלא גם הערכות כנות ומוצקות לגבי יכולת הקיום של העסק העתידי ולגבי החולשות והחוזקות שלו.